עמים רבות פגשתי אנשים שאמרו לי: עשיתי הכול כדי שהזוגיות האחרונה שהייתה לי תצליח, וזה לא עזר.
האם יכול להיות שהם השתדלו יותר מידי?

סיפר לנו חגי:
נפגשנו לדייט ראשון והשיחה קלחה והיה ממש כיף.
קבענו להפגש שוב וללכת לסרט.
שאלתי אותה לאיזה סרט היא רוצה ללכת והיא ענתה שלא משנה לה, שאני אבחר.
הלכנו לסרט נחמד, ונהנינו.

בפגישה השלישית שאלתי אותה מה היא רוצה לעשות והיא שוב ענתה שאני אבחר.
שאלתי אם לא משנה לה מה לעשות, והיא אמרה שזה לא חשוב לה כי הדבר שבאמת חשוב לה הוא לבלות ביחד איתי.
תשובתה הייתה נעימה לי, אם כי הייתי מעדיף לחשוב ביחד מה לעשות.
בחרתי ללכת לבית קפה שיש בו מוסיקה נעימה והיה נחמד.

לפגישתנו הבאה, הצעתי לה ללכת לים או לבריכה, או לצאת לטיול.
גם הפעם היא אמרה שלא משנה לה.
זה כבר מתחיל להעיק עלי.

דבר ראשון, למה אני צריך להחליט לבד על מה עושים ביחד?
דבר שני, מה, אין לה שום רצונות והעדפות?
נכון שבעבר היו הנשים שפחות של הבעלים שלהן.
הוא היה יוצא לבלות והן היו נשארות בבית לטפל בילדים, לבשל ולכבס.
אבל אני לא רוצה בת זוג כזו.

אני מחפש חברה לחיים.
כזו שאוכל להתייעץ איתה, לחשוב ביחד, ולהיעזר בה.
ברור לי שבת הזוג כרגע ממש לא מתאימה לתיאור הזה.
למרות שכיף לנו ביחד ויש שפה משותפת, החלטתי לסיים את הקשר הזה, ולעבור הלאה.

המלצת 4zoog:

הזוגיות של היום בנויה על שני בני זוג שהם שווים מבחינת הרצונות וההחלטות.
נשים וגברים רבים עושים את הטעות בתחילת הזוגיות בזה שהם לגמרי מבטלים את רצונם בפני רצון בן/בת הזוג.
במקרים רבים, זה נחמד ונעים לבן/בת הזוג שהם קובעים ומחליטים על הכל.
אבל די מהר זה מתחיל להעיק ולהכביד.

חשוב לזכור, שמי שכבר חווה זוגיות כזו שנכשלה, יהיה מאד זהיר להכנס שוב לזוגיות כזו.
כבר בדייט הראשון, ברגע שהם מזהים התנהגות של ביטול הרצון העצמי בבן/בת הזוג, הם מסיימים את הקשר מייד.

אם אתם רוצים להצליח בזוגיות, אל תבטלו את רצונכם בפני הרצון של בן/בת הזוג.

מצד שני, אל תתעקשו לעשות רק את מה שאתם רוצים.
זוגיות אמיתית תלויה במציאת דרך הביניים בין הרצון של שני בני הזוג, בצורה נעימה וברורה.
זה בסדר להחליט שפעם אחת הגבר הוא המחליט, ופעם האישה, או כל סידור דומה.